הזדקנות מאיטה את קצב הריצה אבל הריצה מאיטה את קצב ההזדקנות
מה יהיה הסוף? כולם שואלים וכולם גם יודעים את התשובה. מה שחשוב באמת זה לא מה יהיה בסוף אלא מה יקרה בדרך לשם וגם, לא רק מספר השנים שנחיה חשוב אלא, ואולי אף יותר מכך, איכות החיים במשך כל אותם שנים. האופן בו נזדקן תלוי בשני פרמטרים עיקריים. הראשון הוא הגנים אתם נולדנו והשני הוא האופן בו אנחנו חיים. הגנים שולטים במספר רב של תהליכים שנופלים תחת ההגדרה של הזדקנות. הם מנחים את הגוף לייצר סוגים שונים של חלבונים ביניהם את הורמון הגדילה, טסטוסטרון, קולגן. השפעת הגנים מסבירה מדוע ישנם רצים המאבדים מסת שריר ועולים באחוזי שומן בעוד שאחרים מבנה גופם משתנה רק במעט, מדוע רצים אחדים שומרים על ביצועיהם ואחרים אצל אחרים ישנה ירידה חדה בביצועים. לרוע המזל, ההשפעה שלנו על הגנים היא אפסית, אולם השפעתנו על האופן בו אנחנו חיים יכולה להיות משמעותית.
בוודאות מוחלטת ניתן להגיד שהגוף שלנו ייחלש ויהיה פגיע יותר ורגיש יותר והשאלה היא מה הריצה תגרום לו? ובכן הריצה לא תעצור את תהליכי ההזדקנות אבל היא בהחלט יכולה להאט אותם. היא יכולה לתת לנו עוד מספר שנים של חיים אקטיביים, נמרצות וחיוניות שבהשוואה לאלטרנטיבה של רפיון, חולשה וחולי נשמעים כאלטרנטיבה טובה. ריצה יכולה גם להאריך את חיינו. היום, לאחר מחקרים רבים בנושא, מוסכם כי פעילות גופנית מורידה את אחוז התמותה ממחלות לב. מחקר שבדק כ – 9000 אנשים מצא שאצל אנשים העוסקים בספורט, שיעור התמותה נמוך ביותר. בקבוצה של אלה שלא עסקו בספורט והתחילו, שיעור התמותה ירד ובקבוצה שלא עסקה בספורט כלל שיעור התמותה היה הגבוה ביותר. מחקר זה כמו רבים אחרים תומכים בהערכה שעיסוק בספורט מוריד את הסיכוי למחלות לב, אבל לפני שאנחנו מגיעים לסוף, בוא נראה מה קורה בדרך הארוכה שעוד נכונה לנו.
עם השיפור ברפואה המודרנית ובהרגלי החיים תוחלת החיים מטפסת מעלה ויותר אנשים מתבגרים ומזדקנים תוך שמירה והקפדה על אורך חיים בריא. ובכל זאת, תהליכים פיזיולוגיים שהנם בלתי ניתנים לעצירה, אולי רק להאטה, משפיעם עלינו. איך להיערך לקראתם, מה לעשות כדי שהריצה תמשיך ליהנות אותנו ולשרת אותנו באופן שיתאים ליכולות המשתנות של הגוף שלנו?
