נכון, שפה ושם, לנוכח הגבעולים שעדיין היו גבוהים ממנו ולנוכח אלה שהיו כמעט בגובהו, נסדקה מעט חומת נחישותו וקפיץ הפלדה שבלבו הלך והתרופף, אולם הוא לא ויתר. העונות חלפו והגשם שהיכה בעוז ושגירש את שאריות החום התחיל גם הוא להיחלש, ושוב חזרו ריחות האביב. קרני השמש העדינות שוב החלו לבצבץ ולהאיר את הגבעול שלנו שלא אמר נואש גם כשהקומביין החל לקצור את השדה, רחוק רחוק ממנו.

צליל המנוע המתקרב לא החליש את רוחו ולא ריפה את נחישותו. הגבעול המשיך להסתכל מסביב ומשהו בתוכו נסדק, נעצב. אולי סוף סוף יגבה לגובהם של הסובבים אותו, אולי יום יבוא וגם הוא יהיה גבוה.

ורק עץ הזית בקצה השדה שראה את נבט החיטה נזרע ואת צמיחתו המופלאה, שבוע אחרי שבוע, סנטימטר אחר סנטימטר, לגבעול חסון, גבוה ובריא ידע שמאמציו לא היו לשווא.

מה הוא הנמשל: המתאמנים בקבוצה משתפרים באופן אבסולוטי ולאו דווקא באופן יחסי. לכן, מדי פעם, כדי לקבל תמונת מצב אמיתית, שאינה מוטה ממה שקורה מסביבכם, יש להתבונן פנימה ולא החוצה.
מדדו את עצמכם ביחס למוחלט, ביחס לזמן, ולא ביחס לאחרים.

הפוסט משל גבעול החיטה הופיע ראשון במרת"א - מועדון רצי תל אביב